ר"ן על נדרים נ״ו א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים נ״ו א:ו׳
6 גְּמָ׳ מַאי דַּרְגֵּשׁ? אָמַר עוּלָּא: עַרְסָא דְגַדָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעוּלָּא, הָא דִּתְנַן: כְּשֶׁהֵן מַבְרִין אוֹתוֹ, כׇּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ. כּוּלָּהּ שַׁתָּא לָא יָתֵיב עֲלֵהּ, הָהוּא יוֹמָא יָתֵיב עֲלֵהּ? מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַבָּשָׂר וְיַיִן, דְּכוּלַּהּ שַׁתָּא אִי בָּעֵי — אָכֵיל, וְאִי בָּעֵי — לָא אָכֵיל, הָהוּא יוֹמָא אֲנַן יָהֲבִינַן לֵיהּ!
פירוש ר"ן על נדרים נ״ו א:ו׳
6 ערסא דגדא - נוהגין היו להציע מטה למזל הבית גדא מזל ודומה לו בסוף פרק במה אשה יוצאה שבת דף סז. גד גדי וסנוק לא:
7 כשהיו מברין אותו - לכהן גדול צ"ל למלך שאירע לו אבל ומתני' היא בפרק כהן גדול:
8 כולה שתא לא יתיב עלה - עד עכשיו לא ישב על אותו מטה. שהרי מונחת היא לשר הבית והשתא דאבל הוא יתיב עלה מהיכא תיפוק לן: